ילדות ולימודים
משה סתוי (סטבסקי) נולד באנטופול שברוסיה הלבנה בראש חודש אדר תרמ"ד (1884), לאביו יעקב שמואל – סוחר משכיל ופעיל בקהילה – ולאמו חיה ריבה לבית ליפשיץ, שניהלה טחנת קמח ובית בד. למד בחדר ובבית ספר עממי, המשיך בבית מדרש, אך כבר בגיל צעיר החל לחפש משמעות ועצמאות.
תחילת דרכו ברוסיה
בגיל 16 עזב לוורשה, ולאחר ניסיונות שלא צלחו, חזר לקרמנצ’וג, שם עבד עם אביו במסחר תבואה. בגיל 20 ניהל משרד עצמאי לסחר תבואה באלכסנדרובה. לצד עסקיו החל לפעול בתנועה הציונית ולעזור למבריחי גבול בדרכם לארץ ישראל. בשנת 1905 חווה מקרוב את פרעות קרמנצ’וג – חוויה שחיזקה את החלטתו לעלות ארצה.
ראשית הכתיבה והעלייה לארץ
בשנים 1907–1911 החל לכתוב בהשפעת י"ל פרץ, פרישמן וצייטלין, ופרסם סיפורים בעלי אופי טבעי-חקלאי. יצירותיו הראשונות, ובהן "לבן הארמי", זכו לשבחי המבקרים. בשנת 1911 עלה לארץ עם רעייתו רוזה (המשוררת אננה מרגולין), דרך אודסה, שם פגש את ביאליק, רבניצקי ומנדלי מוכר ספרים. בארץ כתב לעיתוני הפועלים ועבד בגימנסיה הרצליה.
עבודה חקלאית וחיי ספרות
בימי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לקבוצת באר טוביה, עבד בחקלאות ובשמירה, ונשא בתפקידים ציבוריים בפתח תקווה ובבאר טוביה. מחלת הקדחת אילצה אותו לעבור לעבודות קלות יותר, אך אהבתו לאדמה לא פחתה. בשנת 1922 עבר לתל אביב, שם חזר לכתיבה ספרותית אינטנסיבית. באר טוביה נותרה מקור השראה מרכזי ביצירתו.
יצירה ובשלה ותרומתו לספרות
בשנת 1930 פרסם את ספרו המרכזי "ספר הבהמות", שהעמיד אותו בשורה הראשונה של סופרי הטבע בארץ. שהה כשנתיים באירופה, הוציא שם שלושה כרכי סיפורים באידיש ושניים בפולנית, והרבה לפעול למען הציונות.
לאחר שובו פרסם סיפורים ורשימות בעיתונות, ובהם "דיצה", "במעוף ציפור על פני הארץ" ו"הכפר הערבי". סגנונו לירי, ציורי ומלא הומור דק.
סתוי נפטר בתל אביב, נקבר בבנימינה, מקום מגורי בנו.
בנם, נעמן [1911 – 1982] שירת כמפקד מחוז הצפון במשטרה.
