לוין שמעון ויהודית

שמעון לוין – חלוץ, אגרונום ומנהיג ציבור

ילדות ולימודים ראשונים
שמעון לוין נולד בעיירה צשניק שבקרבת ויטבסק, רוסיה הלבנה, ב-17 במרץ 1874, לאביו דב בן שניאור זלמן חפץ. בילדותו למד בחדרים ובישיבה. בשנת 1888 עלה אביו לארץ ישראל עם כל משפחתו – 12 ילדים – והתיישב בפתח תקווה. שמעון, שהיה אז נער צעיר, נשלח ללמוד חקלאות בבית הספר “מקוה ישראל”.

לימודים בצרפת וראשית הדרך החקלאית
לאחר שנתיים של לימודים בארץ, נדד לוין בין המושבות והשתתף בעבודות קשות, ובהן ייבוש ביצות. בשנים 1891–1894 למד בבית הספר החקלאי בגריניון שבצרפת והוסמך כאגרונום. עם שובו לארץ הצטרף לדב בר שליפיאן, שפעל בשם אגודת “דורשי ציון” לייסוד נקודת יישוב בעין זיתים. לוין ניהל את העבודה במקום, בסיוע אחיו וצעירים נוספים. למרות הקשיים החקלאיים, המשיך לפתח את המקום והיה לדמות מרכזית בניהולו.

פעילות ציבורית וחינוכית בצפת
בעת שהותו בגליל עסק לוין גם בפעילות ציבורית. יחד עם ד"ר יצחק אפשטיין ור' דוד שוב ייסד את בית הספר העברי הראשון בצפת, ספרייה ציבורית, אגודת “בני ברית” וגן ילדים עברי בניהולה של אחותו לאה אביזהר. הוא קידם צעירים בצפת בלימודי חקלאות ונאבק במיסיון שפעל בעיר. בנוסף שיתף פעולה עם חוקרים שבאו לארץ, וביניהם בורקט, שביצע מדידות של הירדן.

חיפה והעשייה הכלכלית
בשנת 1906 עבר לחיפה, הצטרף למפעל הכימי “עתיד” (שהתפתח בהמשך לבית החרושת “שמן”) ובהמשך עסק במסחר. היה בין מייסדי שכונת הדר הכרמל וסייע בארגון אספקת המים, ברכישת הקרקע להקמת הטכניון ובתמיכה ביזמים מקומיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שהה בדמשק, שם ניהל אספקת דלק לצבא הטורקי ושימש גזבר “ועד ההגירה”, שסייע ליישוב ולגולים.

שנותיו האחרונות ומורשתו
לאחר המלחמה שב לחיפה וייסד עם שותפיו את חברת המסחר בחומרי בניין “חירם”, וכן ייצג את חברת “של” בארץ. לוין היה פעיל בבני ברית, במוסדות ציבור ובייסוד שכונת בת גלים. בניו המשיכו בדרכו – נחמן שירת בצבא הבריטי בדרגת מייג’ור ועסק בהשמת חיילים משוחררים, ואחיו הצעיר היה איש ים.
שמעון לוין נחשב לדמות חלוצית ולמייסד בתחומי החקלאות, החינוך וההתיישבות בארץ ישראל.

_{מקור: תדהר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 2 עמ' 664}