ילדות ועלייה לארץ
יצחק הלל כהן נולד בשנת תרל"ו (1876) בעיירה בבסרביה, לאביו משה, רב וסופר, ולאמו גיטל. בילדותו עברה המשפחה לעיירה מחמודיה שבחבל דוברוג'ה (רומניה), שם כיהן אביו כרב ונודע כאדם חדור רוח ציונית. בהיותו בן שלוש-עשרה בלבד, עלה כהן לבדו לארץ ישראל, בהחבא על אוניית משא שהגיעה לחופי יפו בשנת 1889.
עם בואו לארץ פנה לראשון לציון, שם עבד כשוליה בנגרייה. אנשי הוועד המקומי התרשמו מחריצותו ומשכלו ושלחו אותו ללמוד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". לאחר שסיים את לימודיו, דאג להביא לארץ את אמו האלמנה ואת שש אחיותיו. שני אחיו, דוד ואהרן כהן, עלו גם הם לארץ, למדו במקווה ישראל והיו בין מייסדי כפר תבור – שם חיו עד יומם האחרון.
ראשית ההתיישבות והפעילות החקלאית
כהן היה ממייסדי וממתנחליה הראשונים של המושבה באר טוביה. בשנת 1895 נשא לאישה את חנה בת נחמן מרקוס. שנה לאחר מכן נפצע קשה בראשו במהלך סכסוך קרקעות עם שכניהם הערבים. לאחר שהחלים, ניהל במשך שנתיים את כרמי הזיתים של אהרן אייזנברג ברחובות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הטורקי ושירת בו פרק זמן קצר. לאחר שחרורו שב לעסוק בלימודים והרחיב את השכלתו החקלאית.
קריירה מקצועית בתל אביב
בשנת 1924 הוסמך כאגרונום מוסמך בידי ה"אינסטיטוט הטכני להשתלמות חקלאית" בפריז. לאחר שעזב את באר טוביה עבר לתל אביב, שם פתח בית מסחר לזרעים, שהיה מהחלוצים בתחומו בארץ. העסק המשפחתי נוהל בהמשך על ידי חתנו, רפאל כהן, ולאחר מכן בידי נכדיו.
פטירה ומורשת
יצחק הלל כהן נפטר בתל אביב ביום ד' בתשרי תש"ט (7 באוקטובר 1948) ונטמן בבית העלמין בקריית שאול.
צאצאים:
- שרה [1900 -…..] רעיית יעקב שמולביץ-שמואלי
- משה [1908 – …..] ממייסדי מושב תל עדשים
- מלכה [1908 – ….] סופרת, רעיית רפאל כהן