שלמה יפה עלה לארץ ישראל בשנת 1886 עם רעייתו שרה ובתם התינוקת, בלוויית חמותו גולדה מילוסלבסקי. המשפחה התיישבה בפרדסו של ראובן לרר ב"נחלת ראובן" (ואדי חנין), שהפכה לימים לנס ציונה. הם נמנו עם "המניין הראשון" של המתיישבים היהודים במקום, יחד עם משפחות נוספות כמו ילובסקי, איזנברג והוכברג .
שלמה יפה נולד בווילנה בכ"ז בחשוון תר"ח (6 בנובמבר 1847) לאביו יהושע-השיל. למד בבית המדרש לרבנים בז'יטומיר, אך לא השלים את לימודיו שם ועבר לבית הספר המחוזי בפבלוגראד שבפלך יקטרינוסלב. בשנת 1875 הוסמך רשמית כמורה לבית ספר עירוני עדתי לילדי ישראל, ובמאי 1880 קיבל רישיון לפתוח בית ספר פרטי באלכסנדרובסק, שבו לימד עד שנת 1886.
נישא לשרה בת דב, בתה החורגת של גולדה מילוסלבסקה, דמות מוכרת בתולדות נס ציונה. היה פעיל בתנועת חיבת ציון וממקורבי ראשוני ביל"ו, ועמד בקשרים עם מרכזי ביל"ו בחרקוב ובקושטא. עלייתו לארץ נדחתה מסיבות שונות, אך בשנת 1886 הגיע ארצה גם כשליח מטעם אגודת מתיישבים מאלכסנדרובסק. במכתב שכתב אליו אחד מחברי האגודה ניכרת ההתרגשות והדאגה: "יש בענין זה רוח ממרום, שנמשך לבנו לארץ הקדושה… עליך להתבונן אל הארץ בעין פקוחה, הטובה היא אם רעה…".
בתחילה התגוררו בצריפים פשוטים, אך בהמשך בנו את ביתם ליד דרך המלך, ובכך סייעו להרחבת גבולות המושבה. שלמה יפה שימש כמורה, ובכך תרם לחינוך הדור הצעיר במושבה. רעייתו, שרה, נשאה בעול העבודה הקשה בבית ובמשק, והתמודדה באומץ עם תנאי החיים הקשים, הבדידות והמחלות. היא אף העניקה עזרה ועידוד לשאר המתיישבים .
אחד האירועים הטראומטיים בתקופת ההתיישבות היה רצח שכנם, הנפח אברהם ילובסקי, בשנת 1888. שלמה יפה היה זה שמצא את גופתו של ילובסקי, מעשה שהותיר רושם עמוק על הקהילה המתהווה .
למרות הקשיים, משפחת יפה נשארה בנס ציונה והייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחותה. לשלמה ושרה נולדו חמישה ילדים: בתיה, יונה, דב, מרים ויהודית, אשר המשיכו את דרכם ותרמו לבניית הארץ.
צאצאים:
- בתיה [1951-1886] רעיית דב מילוסלבסקי
- יונה [1962-1888] רעיית משה גולדנברג
- דב [1962-1895]
- מרים [1900-?] רעיית אברהם פלדמן גרושינייבסקי [1976-1893]
- יהודית [?-1898] רעיית נח דוברושין
