"…ראשון העולים היה בכור ישראל גירון. הוא לא יכול היה לקחת את משפחתו עמו כי באותו שבוע ילדה אשתו בן, אך הרצון לעלות לארץ ישראל בער בעצמותיו, והוא לא המתין אפילו לברית המילה של בנו, בן-ציון. הוא נטל עמו את בתו רחל בת התשע וחצי וביום ב', כ"ב כסלו תרנ"ו הפליגו שניהם ארצה… כעבור שבוע הגיעו ליפו, הקדישו יום אחר לקניות וסידורים וכבר למחרת, יום רביעי, א' בטבת, תרנ"ו, 18 לדצמבר 1895, בנר שביעי של חנוכה, יצאו ברכבת מיפו, ירדו בתחנת דיר-אבן (הרטוב) ובאותו היום דרכו רגליהם לראשונה על אדמת המושבה". יום זה נקבע כיום היווסדה של המושבה הרטוב. [מתוך ספרו של יהודה בן בסט, "הר-טוב – מושבה מבודדת בהרי יהודה"]
בדו"ח שנשלח מהמושבה לאיזנשטדט בתשרי תרס"ב (1901) רשום כי בבית משפחת גירון יש 4 ילדים, בני 14,12,10,8 ואשה בשם רחל שגילה 60 שנה.