לוי יצחק איזנבנד נולד בניקולייב, רוסיה. עלה לארץ בשנת התרמ"ב, 1882, הצטרף אל "ועד חלוצי יסוד המעלה" ונמנה עם מייסדי ראשון לציון. חתום על ספר התקנות הראשון. עם העלייה על הקרקע, בט"ו באב התרמ"ב, 1882, השתכן באחד משני האוהלים שבראש הגבעה. אל האוהל הזה הוכנס ספר תורה שהועלה מהגולה על ידי יוסף פינברג. לקראת החורף הראשון, היה איזנבנד מבוני הבתים הראשונים במושבה והראשון שחגג את חנוכת ביתו. הבית היה בית ועד לחברי המושבה, פתוח תמיד לאורחים ושימש גם בית תפילה. בכספו בנה לוי יצחק איזנבנד תנור גדול לאפיית לחם לשימושם של בני המושבה. מהראשונים שנטעו כרם ומספרים שהיה מסור לגפנים וטיפל בהן כאב המטפל בילדיו האהובים. נמנה עם ארבעת ה"מורדים" בפקידות הברון, בשנת התרמ"ז, 1887, שלא הסכימו לוותר על עצמאותם. בשל כך, מכר את נחלתו וחזר לרוסיה עם אשתו וילדיו. כאשר לקה שם בשחפת, חזר לארץ ונפטר בחיפה. איש מבני המשפחה לא נותר בארץ.
מינדל איזנבנד, נולדה ברוסיה. יחד עם משפחתה הגיעה לראשון לציון וכאן נשאה בעול ובקשיי החיים שהיו מנת חלקם של המייסדים. הייתה האישה הראשונה שיצאה לעבוד בכרם יחד עם בעלה ובכך שימשה אות ומופת לחברותיה. משנמכרה נחלתם, בעקבות המרד בפקידי הברון, עזבה יחד עם בעלה וילדיה לרוסיה ויחד עמו חזרה כעבור זמן מה לארץ. אחרי מותו, בשנת התרמ"ט, 1889, עברה עם ילדיה לפריז. וכך כותב ד' יודילוביץ: "וצריך להודות כי בבית האיזנבנדים בפריז נמשכה מסורת חבת ציון גם להבא, וכל ותיקי הישוב החדש בא"י לכשעברו את פריז, מצאו בבית אמא איזנבנד 'חתיכת ראשון לציון'. כל הבנים והבנות… טפלו תמיד באורחים הארצישראליים ברכות ובעדינות" (ד' יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התש"א, עמ' 33). על הקשר החם אל ראשון לציון, כותבת מינדל איזנבנד מפריז (תרע"ב, 1912): " – – – לא שכחתי דבר מהעבר ואני לא אשכח לעולם למרות שאני גרה בפריז, אבל לבי, רגשותי ורוחי מצויים בארץ ישראל שם עבדתי בזעתי, יחד עם בעלי, את האדמה ושם הנחנו את האבן הראשונה למסד ביתנו, שם שתלתי את הערוגה הראשונה בגן הירקות וכל עוד אחיה, לא אשכח את חיי בראשון" (המקור ביידיש: א"מ פרימן, ספר היובל, כרך שני, עמ' 252).
צאצאים: